The sefek sefek sefeika in your shoelaces

The Gemara on 113a understands that there is a mahloket tanna'im about tying a bow on Shabbat. The Sages permit it and Rabbi Yehudah prohibits it:

משנה. קושרין דלי בפסקיא, אבל לא בחבל, רבי יהודה מתיר. כלל אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא - אין חייבין עליו.

גמרא. חבל דמאי? אי לימא חבל דעלמא - רבי יהודה מתיר? קשר של קיימא הוא! - אלא חבל דגרדי. למימרא, דרבנן סברי: גזרינן חבל דגרדי אטו חבל דעלמא, ורבי יהודה סבר: לא גזרינן? ורמינהו: חבל דלי שנפסק - לא יהא קושרו אלא עונבו, ורבי יהודה אומר: כורך עליו פונדא או פסקיא, ובלבד שלא יענבנו. קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה, קשיא דרבנן אדרבנן! - דרבנן אדרבנן לא קשיא: חבל בחבל - מיחלף, עניבה בקשירה - לא מיחלפא. דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא; התם - לא משום דמיחלפא עניבה בקשירה, אלא: עניבה גופה קשירה היא.

The obvious practical implication, as promised: can you tie your shoes on Shabbat?

Tying knots on Shabbat

Daf Yomi now begins the fifteenth perek of Shabbat, which starts by dealing with knots. Tying and untying knots are two of the thirty-nine melakhot.

Two mishnayot on 111b discuss the knots that are prohibited by the Torah and by the rabbis:

משנה. ואלו קשרים שחייבין עליהן: קשר הגמלין, וקשר הספנין. וכשם שהוא חייב על קישורן - כך הוא חייב על היתרן. רבי מאיר אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו.

משנה. יש לך קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין. קושרת אשה מפתח חלוקה, וחוטי סבכה, ושל פסקיא, ורצועות מנעל וסנדל, ונודות יין ושמן, וקדירה של בשר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: קושרין לפני הבהמה בשביל שלא תצא.

Vitamins on Shabbat

Sorry for the long break in posting. Things got hot for a while at my other blog.

Daf Yomi is now dealing with medical treatments on Shabbat. The Mishnah on 109b gives a general principle:

משנה. אין אוכלין איזביון בשבת, לפי שאינו מאכל בריאים. אבל אוכל הוא את יועזר, ושותה אבוברואה. כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה, חוץ ממי דקלים וכוס עיקרין, מפני שהן לירוקה. אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו, וסך שמן עיקרין שלא לרפואה.

The relevant part in English:

One may eat any food for healing purposes, or drink any liquid, except for palm tree water and root drink, which are for jaundice. But one may drink palm tree water for thirst, or apply root oil for purposes other than healing.

In other words, foods that are normally eaten by healthy people are exempt from the rabbinic decree against medicine on Shabbat, even when they eat those foods specifically for medicinal benefits. Foods that are normally eaten only for medicinal benefit may also be eaten by healthy people, but only if they don't specifically want the medicinal benefit.

A practical case today would be vitamins, which healthy people eat, but only for the health benefits.

How does this law view vitamins? Are they medicine? If so, are they prohibited to healthy people?

“Then let God compare it to nevelah!”

Since my last post, Daf Yomi has moved on to kil’ayim, poletet shikhvat zera, mattan Torah, back to shi’urim for hotsa’ah, and now has begun Perek ha-Matsnia on 90b. But this blog is still stuck on the objection of the Gemara on 82b,

ולוקשה רחמנא לנבלה!

This seems like an important point for the Talmud Bavli’s view of Torah she-ba’al peh, so I’m going giving it at least one more post.

The background is that Rabbi Akiva and the Sages disagree on whether the impurity of an idol works like that of a niddah or like that of a sherets. Each quotes a biblical verse for support. The rishonim understand the impurity of idols to be a rabbinic decree, so those verses are really asmakhtot, not sources. But then Rabbah qualifies the Sages’ opinion so that the impurity of idols is more like that of a nevelah than a sherets. The Gemara objects, “Then let the Merciful One [in the Torah] compare [the impurity of idols] to nevelah!”

Why does the Gemara expect the Torah to match a much later rabbinic decree?

The tum’ah of avodah zarah

Shabbat 82a–83b discusses the rabbinically instituted tum’ah of avodah zarah. The mishnah starting the ninth perek quotes the opinion of Rabbi Akiva, that the tum’ah is like that of a niddah:

משנה. אמר רבי עקיבא: מניין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה - שנאמר +ישעיהו ל+ תזרם כמו דוה צא תאמר לו, מה נדה מטמאה במשא - אף עבודה זרה מטמאה במשא.

The Gemara then quotes a mishnah from Avodah Zarah 47a with Hakhamim who differ, and compare the tum’ah to that of a sherets:

תנן התם: מי שהיה ביתו סמוך לעבודה זרה ונפל - אסור לבנותו. כיצד יעשה - כונס לתוך שלו ארבע אמות ובונה. היה שלו ושל עבודה זרה - נידון מחצה על מחצה. אבניו ועציו ועפריו מטמאים כשרץ, שנאמר +דברים ז+ שקץ תשקצנו וגו’. רבי עקיבא אומר: כנדה, שנאמר +ישעיהו ל+ תזרם כמו דוה, מה נדה מטמאה במשא - אף עבודה זרה מטמאה במשא.

It’s really helpful to have the picture of darkhei hittamme’ut straight when learning this sugya. I would have been quite unprepared had I not written a post on this material before. Even more helpful is the chart in the Encyclopedia Talmudit, in the article on טמאה, column 479, which unfortunately I can’t reproduce here.

And now for something completely different

Today, Daf Yomi begins the ninth perek, Amar Rabbi Akiva. It's hard to see those words at the top of every daf without a voice in my head bursting into the song.

This is one of those perakim where the Mishnah goes off on a tangent. The first four mishnayot contain seven statements that all start with the same word, minnayin:

משנה א — אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ. מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:

משנה ב — מִנַּיִן לַסְּפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם. מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָה וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא זֵרוּעֶיהָ:

משנה ג — מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט) הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים. מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. מִנַּיִן שֶׁקוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:

משנה ד — מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:

There's nothing unusual about that in the Mishnah. The question is, how did these mishnayot end up in this perek?

New blog at The Times of Israel

Guess what! I started a blog at The Times of Israel. You can too!

The main reason I started it was to get a wider audience for my frustration with ignorance about global warming. I also wrote something about Daf Yomi. I’m thinking I might post divrei Torah there in the future, and I got one up for last week’s parashah. We’ll see where it goes!

How to blind a snail

Today’s daf, Shabbat 77b, records an interesting encounter between Rav Yehudah and Rabbi Zeira:

רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה.

אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא.

מאי טעמא הני מכסיין והני מגליין? הני דמכסינן מינייהו - מכסיין, והני דלא מכסינן מינייהו - מגליין.

מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה? משום דאכל כיסי.

מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה? - משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי.

מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא? - משום דדיירא בחילפי, ואי קשיא - נדיא ומתעוורא. דאמר שמואל: האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא - לשלופינהו לקרניה.

מאי טעמא האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא? דדיירי אדפי, ואי עייל קטרא מתעוורא.

דשא - דרך שם. דרגא - דרך גג. מתכוליתא - מתי תכלה דא. ביתא - בא ואיתיב בה. ביקתא - בי עקתא. כופתא - כוף ותיב. לבני - לבני בני. הוצא - חציצה. חצבא - שחוצב מים מן הנהר. כוזה - כזה. שוטיתא - שטותא. משיכלא - מאשי כולה. משכילתא - משיא כלתא. אסיתא - חסירתא. בוכנה - בוא ואכנה. לבושה - לא בושה. גלימא - שנעשה בו כגלם. גולתא - גלי ואיתיב. פוריא - שפרין ורבין עליה. בור זינקא - בור זה נקי. סודרא - סוד ה’ ליראיו. אפדנא - אפיתחא דין.

The context is interesting, first of all. Rabbi Zeira saw Rav Yehudah’s good mood as his unique chance to ask about kol halalei alma, which Soncino translates as “all the secrets of the universe.” And by the way, we’ve seen before how Rabbi Zeira was timid around Rav Yehudah.

The mitzvah to study astronomy

Here’s a gemara that a YU physics graduate has no choice but to comment on, from Shabbat 75a:

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: המותח חוט של תפירה בשבת - חייב חטאת. והלומד דבר אחד מן המגוש - חייב מיתה, והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב - אסור לספר הימנו. [...]

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר +ישעיהו ה+ ואת פעל ה’ לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות - שנאמר +דברים ד+ ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות.

English from Soncino:

R. Zutra b. Tobiah said in Rab’s name: He who pulls the thread of a seam on the Sabbath is liable to a sin-offering; and he who learns a single thing from a Magian is worthy of death; and he who is able to calculate the cycles and planetary courses but does not, one may hold no conversation with him. [...]

R. Simeon b. Pazzi said in the name of R. Joshua b. Levi on the authority of Bar Kappara: He who knows how to calculate the cycles and planetary courses, but does not, of him Scripture saith, but they regard not the work of the Lord, neither have they considered the operation of his hands.

R. Samuel b. Nahmani said in R. Johanan’s name: How do we know that it is one’s duty to calculate the cycles and planetary courses? Because it is written, for this is your wisdom and understanding in the sight of the peoples: what wisdom and understanding is in the sight of the peoples? Say, that it is the science of cycles and planets.

The Semag actually records this as one of the 613 commandments, aseh 75:

Making an Israeli salad on Shabbat

The Gemara on 74b discusses the melakhah of tohen, grinding:

והטוחן. אמר רב פפא: האי מאן דפרים סילקא - חייב משום טוחן. אמר רב מנשה: האי מאן דסלית סילתי - חייב משום טוחן. אמר רב אשי: אי קפיד אמשחתא - חייב משום מחתך.

Here’s how Soncino translates that to English:

GRINDING. R. Papa said: He who cuts up beets very fine is liable on account of grinding. R. Manasseh said: He who cuts chips [for fuel] is liable on account of grinding. Said R. Ashi: If he is particular about their size, he is liable on account of cutting.

Why did Rav Papa specify beets? There are three major interpretations in the rishonim.

How far does borer go?

One of the 39 melakhot in the mishnah on 73a is borer, “separating” a mixture of waste and food. This is one of the melakhot in siddura de-pat, the process of making bread.

In general, as the rishonim learn from Shabbat 74a–b, you may only select from a mixture under three conditions: (1) you remove the food from the waste, and not vice versa; (2) you remove the food by hand; (3) you remove it for immediate eating. When any of these conditions are missing, a penalty of karet is at stake. Each condition is very detailed, and I don't plan to cover them here.

One of the major questions with borer is how far its application goes. What kinds of mixed items are included in the prohibition? Just waste from food? Or even forks from knives?

At one extreme, there is the Talmud Yerushalmi, Shabbat 7:2, which quotes Rabbi Yudan's limited view of borer:

אמר רבי יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב היך עבידה היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום אינו מתחייב נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב

It sounds like the only way to transgress borer is to clear the very last stone from a pile of grain. You have to entirely purify the food from its waste. Unlike what happened with zoreh, this is a case where you'd be happy for the Rema to pick up the Yerushalmi, at least if you like kulot.

At the other extreme, we have the “great question” of Rabbi Yehiel Michel Epstein, in Arukh ha-Shulkhan, O"H 319:8. He assumes that borer applies to literally “everything,” even a collection of non-food items. Were it indeed so, he objects, “we could not find our hands and feet!”

The Yerushalmi’s view of zoreh

One of the thirty-nine melakhot listed on Shabbat 73a is zoreh, winnowing. The Gemara at the bottom of 73b asks why this is necessary as an av melakhah:

היינו זורה היינו בורר היינו מרקד! - אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל מילתא דהויא במשכן, אף על גב דאיכא דדמיא לה - חשיב לה. וליחשב נמי כותש! אמר אביי: שכן עני אוכל פתו בלא כתישה. רבא אמר: הא מני - רבי היא, דאמר: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ואי חשיב כותש - הויא ליה ארבעים. וליפוק חדא מהנך ולעייל כותש! - אלא מחוורתא כדאביי.

The Talmud Bavli understands zoreh as fundamentally the same as borer and merakked. Rashi explains that all of them are about separating food from waste:

היינו — כמו הי ניהו, כלומר דמפליג להו תנא דמתניתין לתלת, והלא כולן מלאכה אחת הן דמפריש אוכל מן הפסולת.

But on the other hand, the Talmud Yerushalmi understands zoreh as altogether different:

רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה

In the desert without a calendar

About four years ago at Yeshiva University, Rabbi Michael Rosensweig stayed on campus for a Shabbat. At the tisch after dinner he spoke for over an hour on a sugya that appears on today’s daf. It was one of the best shi’urim I’ve ever heard, chock-full of sevaros, nafka minos, and radical shittos, as only Rav Rosensweig could present them, digging deep into the nature of Shabbat. Unfortunately, it was late Shabbat night, so I was too tired to retain any of it, and obviously I couldn’t take notes. So all I can report is that it’s an awesome sugya.

The Gemara on Shabbat 69b discusses what to do if you are in the desert and lost track of the day of the week.