The three Shabbat meals

Shabbat 117b describes the obligation to eat three meals on Shabbat, based on Exodus 16:25, which we just read in shul a couple days ago:

תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, +שמות טז+ ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום - לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא.

It goes on for the next few pages to describe the importance of these meals, and of enjoying Shabbat in general.

Some highlights:

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג.

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר +ישעיהו נח+ אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'. לא כאברהם שכתוב בו +בראשית יג+ קום התהלך בארץ לארכה וגו', ולא כיצחק שכתוב בו +בראשית כו+ כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל, אלא כיעקב שכתוב בו +בראשית כח+ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

רב נחמן בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות, כתיב הכא והרכבתיך על במתי ארץ וכתיב התם +דברים לג+ ואתה על במותימו תדרך.

אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר +תהלים לז+ והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר וקראת לשבת ענג, הוי אומר: זה ענג שבת.

אמר רבי יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת.

אמר רב נחמן: תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת.

What is the nature of this obligation? What are its requirements?

“Then let God compare it to nevelah!”

Since my last post, Daf Yomi has moved on to kil’ayim, poletet shikhvat zera, mattan Torah, back to shi’urim for hotsa’ah, and now has begun Perek ha-Matsnia on 90b. But this blog is still stuck on the objection of the Gemara on 82b,

ולוקשה רחמנא לנבלה!

This seems like an important point for the Talmud Bavli’s view of Torah she-ba’al peh, so I’m going giving it at least one more post.

The background is that Rabbi Akiva and the Sages disagree on whether the impurity of an idol works like that of a niddah or like that of a sherets. Each quotes a biblical verse for support. The rishonim understand the impurity of idols to be a rabbinic decree, so those verses are really asmakhtot, not sources. But then Rabbah qualifies the Sages’ opinion so that the impurity of idols is more like that of a nevelah than a sherets. The Gemara objects, “Then let the Merciful One [in the Torah] compare [the impurity of idols] to nevelah!”

Why does the Gemara expect the Torah to match a much later rabbinic decree?

Carrying holy items in the bathroom

When I used to fly back and forth between New York and Chicago multiple times a year, I often found myself in the airport with my tefillin in my backpack. I didn’t want to leave my stuff outside the airport restrooms, so I would take the backpack inside with me. I knew it was OK, but it always felt funny.

The issue comes up on today’s daf, Shabbat 62a:

[אלא] הכא במאי עסקינן במחופה עור והרי תפילין דמחופה עור ותניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפילין ברחוק ארבע אמות ונכנס התם משום שי''ן דאמר אביי שי''ן של תפילין הלכה למשה מסיני

Assuming it has kedushah, an amulet is okay in the bathroom with just a leather cover. The battim of the tefillin also need to be covered.

The issue is discussed at length on Berakhot 23a–b. The men who would wear tefillin all day long would take them off and hold them inside their shirts. They would even do that lekha-tehillah, based on some incidents where leaving their tefillin unattended led to bad things.

Here’s an overview on bringing sefarim into a bathroom. You need one covering, so keeping them in your pocket or bag is fine. There’s a humra from the Eliyyah Rabbah to have a double covering, in case one covering comes open.

Don't miss the part about the Radbaz’s turban, cited from his responsa, 3:513:

Maybe I should start wearing a hat.

By the way, after the Radbaz was kicked out of Spain in 1492, his family made aliyah. He ended up becoming the chief rabbi of Egypt, and then made aliyah again in 1533 at the age of 90. He passed away in Safed at the age of 110.

Making aliyah from Babylonia

Shabbat 41a mentions Rabbi Zeira's disagreement with Rav Yehudah about making aliyah:

רבי זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה, דבעי למיסק לארעא דישראל. דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר +ירמיהו כז+ בבלה יובאו ושמה יהיו. אמר: איזיל ואשמע מיניה מילתא, ואיתי ואיסק.

Rav Yehudah believed that “anyone who goes up from Babylonia to Israel transgresses a positive commandment.” But Rabbi Zeira disagreed and made up his mind to make aliyah, and so for some time he avoided Rabbi Yehudah.

This opinion of Rav Yehudah is quoted on Ketubbot 111a, along with a second statement:

אמר רב יהודה אמר שמואל: כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות.

Rav Yehudah says in Shemuel’s name that, just as you may not leave Israel for Babylonia, you may not leave Babylonia for other countries.

The essense of the Shema

I'm pretty busy right now, with my aliyah flight coming in four days. But most of what I do on this blog is regurgitating anyway, so it's no problem to regurgitate something from D.A.F. and Beit Midrash Beit Av (via Daf-Yomi.com).

The second chapter of Berakhot gets into the details of saying the Shema: its content, its structure, who says it, etc. In the course of discussion we find two understandings for what Shema is all about: accepting the yoke of Heaven and Torah study.

Ge’ullah and tefillah

The first half of Masekhet Berakhot covers two main topics, the Shema with its blessings and the Amidah. One subject arises multiple times as a glue that joins the two topics together (five times, to be exact, according to the Bar Ilan Responsa Project: on 4b, 9b, 10b, 26a, and 30a). This is the requirement to be somekh ge’ullah li-tfillah—that we connect the redemption at the end of the Shema’s blessings, “ge’ullah,” to the start of the Amidah, “tefillah.” The Halakhah gives this requirement high priority.

What is the reason for semikhat ge’ullah li-tfillah? And why is it so important?