Thursday, April 3, 2014

Return to your tents

This past week your humble blogger was drafted into the Israel Defense Forces. Thanks to the generous time the army gives religious soldiers for davening, I've been able to keep up with the daf, using one of the two sets of Shas in the shul on the base. The volume from the set I prefer is often taken by someone else, so I sometimes make do with the other set. Amazing!

Today I volunteered to clean the shul for Shabbat. The rabbi of the base doesn't have much work for me but wants me to be available (or to have it easy) so I've been sitting in shul several hours now until he comes back. Thanks to him I'm back on this blog for the first time in many months. I'm typing on my phone, so please excuse the typos and lack of formatting. 

The Gemara on today's daf, Beitsa 4b, discusses whether an egg hatched on the first day of Rosh Hashana can be eaten on the second day. Rav and Shmuel consider the two days to be a single period of holiness, and so the egg is forbidden. They prove this from the fact that in the days of the Temple, the second day of Rosh Hashanah would be holy even if witnesses came toward the end of the first day and it became the first of Tishrei. But Rabba says that after Rabbi Yohanan ben Zakkai changed this law, Rosh Hashanah became two separate days of holiness. Rav Yosef counters that the unity of the two days didn't change with Rabbi Yohanan ben Zakkai, because it was "a matter that was decided by a gathering of Sages, and any matter that is decided by a vote needs another vote to undo it."

ורב יוסף אמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מ"ט הוי דבר שבמנין וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו 

Tomorrow I see my wife again for the first time since my draft. So I was pretty surprised to see the first of several sources that Rav Yosef uses, on tomorrow's daf:

ורב יוסף אמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מ"ט הוי דבר שבמנין וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אמר רב יוסף מנא אמינא לה דכתיב (דברים ה, ל) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואומר (שמות יט, יג) במשוך היובל המה יעלו בהר (ותניא) כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד וזו היא תחומה (עלת) מן (הצפון) ועקרבת מן (הדרום) לוד מן המערב וירדן מן המזרח ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ותניא כרם רבעי היה לו לר' אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי בקש להפקירו לעניים אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו מאן חבריך רבן יוחנן בן זכאי טעמא דנמנו הא לא נמנו לא

Rav Yosef said: How do I know this? From that which is written: "Go tell them: Return to your tents [i.e., your wives]" (Deut. 5:26). 

This is not the first time that the daf was eerily confluent with my life. I didn't say so on this blog, but that other example was a date with Fran. 

Rav Yosef refers here to when God forbid the men of Israel to sleep with their wives for three days before the giving of the Torah. Rav Yosef interprets a verse as giving the men explicit permission to return after the giving of the Torah, even though the original command to abstain expired. 

Tosafot cite an opinion (apparently Rashi) that proves from this that a decree with a built time limit still applies when the time is up, until the decree is formally revoked. Tosafot reject this, reading the three days in the verse as not being a condition on the command. 

כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. יש שהיו רוצין לומר מכאן דאותן חרמות שעושין לזמן עד פסח או עד זמן אחר דכי יגיע הזמן צריך מנין להתיר את החרם אע"פ שעבר הזמן דהא הרי הכא דהקב"ה אסר להם תשמיש בשביל מתן תורה וממילא ידעינן דלאחר שלשה ימים דנתנה תורה דמותרין ואעפ"כ התיר להם ולא היא דהכא אין כאן שום זמן דקרא דהיו נכונים לשלשת ימים וגו' (שמות יט) הזמינו עצמכם לדבר שיהיה לסוף שלשת ימים דאם כתיב היו נכונים שלשת ימים בלא למ"ד של לשלשת ימים הייתי מוכיח שפיר דכי היכי דצריך להתיר תשמיש צריך נמי להתיר החרם ומדלא כתיב הכי שמע מינה גבי תשמיש צריך להתיר משום דכתיב אל תגשו אל אשה וגו' דמשמע עולמית כי היכי דאסר להם קודם מתן תורה שלשת ימים אבל חרמות שמשימין לזמן מכי עבר הזמן ממילא עבר ואין צריך היתר: [ועי' תוספות סנהדרין נט: ד"ה לכל דבר]:

The Meiri has an interesting hiddush, cited in Mesivta. When the reason of a decree no longer applies, it needs a gathering of sages to repeal it, but unlike the usual requirement for a repeal, the latter gathering can be smaller than the original gathering.  

I haven't seen the Meiri inside to see how he gets to this, but it fits both the words and the logic well. The wording here is that the gathering need to "undo" the original decree, whereas in general, the gathering "annuls" the decree, as stated in Megillah 2a:

אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין

It's as though in this case, the door is unlocked and just needs someone to turn the handle. Whereas in general, you need someone to unlock the door, using the same key that locked it. 

Thank you to my wonderful wife waiting for me at home for her help in publishing this post, just an example of all the support I'm blessed to have from her. 

Be"H, I'll see you tomorrow Fran!

No comments: