רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה.
אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא.
מאי טעמא הני מכסיין והני מגליין? הני דמכסינן מינייהו - מכסיין, והני דלא מכסינן מינייהו - מגליין.
מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה? משום דאכל כיסי.
מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה? - משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי.
מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא? - משום דדיירא בחילפי, ואי קשיא - נדיא ומתעוורא. דאמר שמואל: האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא - לשלופינהו לקרניה.
מאי טעמא האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא? דדיירי אדפי, ואי עייל קטרא מתעוורא.
דשא - דרך שם. דרגא - דרך גג. מתכוליתא - מתי תכלה דא. ביתא - בא ואיתיב בה. ביקתא - בי עקתא. כופתא - כוף ותיב. לבני - לבני בני. הוצא - חציצה. חצבא - שחוצב מים מן הנהר. כוזה - כזה. שוטיתא - שטותא. משיכלא - מאשי כולה. משכילתא - משיא כלתא. אסיתא - חסירתא. בוכנה - בוא ואכנה. לבושה - לא בושה. גלימא - שנעשה בו כגלם. גולתא - גלי ואיתיב. פוריא - שפרין ורבין עליה. בור זינקא - בור זה נקי. סודרא - סוד ה’ ליראיו. אפדנא - אפיתחא דין.
The context is interesting, first of all. Rabbi Zeira saw Rav Yehudah’s good mood as his unique chance to ask about kol halalei alma, which Soncino translates as “all the secrets of the universe.” And by the way, we’ve seen before how Rabbi Zeira was timid around Rav Yehudah.
