The three Shabbat meals

Shabbat 117b describes the obligation to eat three meals on Shabbat, based on Exodus 16:25, which we just read in shul a couple days ago:

תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, +שמות טז+ ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום - לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא.

It goes on for the next few pages to describe the importance of these meals, and of enjoying Shabbat in general.

Some highlights:

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג.

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר +ישעיהו נח+ אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'. לא כאברהם שכתוב בו +בראשית יג+ קום התהלך בארץ לארכה וגו', ולא כיצחק שכתוב בו +בראשית כו+ כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל, אלא כיעקב שכתוב בו +בראשית כח+ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

רב נחמן בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות, כתיב הכא והרכבתיך על במתי ארץ וכתיב התם +דברים לג+ ואתה על במותימו תדרך.

אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר +תהלים לז+ והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר וקראת לשבת ענג, הוי אומר: זה ענג שבת.

אמר רבי יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת.

אמר רב נחמן: תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת.

What is the nature of this obligation? What are its requirements?

Mide-orayta?

The posekim discuss whether the obligation is mide-rabbanan or mide-orayta. The Shut Rashba 1:614 understands that the Rambam holds that the se'udot are mide-orayta, or at least the requirement not to fast:

ומה שכתבת שכתב רבינו משה במז"ל שהנשבע להתענות בשבת לוקה משום שבועת שוא. ומשמע לן מדבריו שהוא ז"ל סבור שאין שבועה חלה על ביטול דברי סופרים שהרי תענית בשבת מדברי סופרים. אפשר לומר שהוא סבור שאסור להתענות דאורייתא מדאמרינן בברכות אלא מעתה שבתות וימים טובים דעל כרחך אכיל הכי נמי. אלמא בשבתות צריך לאכול פת מדאורייתא דומיא דימים טובים דהיינו ראשון של פסח דכתב ביה בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. וכן ליל ראשון של סכות דגמר' חמשה עשר /חמשה/ עשר מחג המצות. וההיא דמגלת /דמגילת/ תענית נמי אפשר דמהאי טעמא הוי. דסבירא ליה כמאן דאמר בעירובין אסור להתענות מפני שלא יכנס בשבת כשהוא מעונה.

The Levush (OH 291), Taz (OH 472:1), and Mahatsit ha-Shekel (OH 471:5) also agree that the three se'udot are mide-orayta.

On the other hand, the Shut Maharil (94) writes that the se'udot are only mide-rabbanan, and that the source from the biblical man is only an asmakhta. This seems to be the assumption of the Magen Avraham (OH 254:23) and Mishnah Berurah (OH 291:1) too.

But the man is not the only source for feasting on Shabbat. In Hilkhot Shabbat 30:9, the Rambam puts the se'udot in a context of the requirement of oneg Shabbat:

חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה, וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות, ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד פטור משלש סעודות, וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים.

The Rambam says in 30:1 that oneg Shabbat is a din mide-rabbanan:

ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים, שבתורה זכור ושמור, ושנתפרשו על ידי הנביאים כבוד ועונג שנאמר +ישעיהו נ"ח+ וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד.

However, the Shut Hatam Sofer, OH 168, argues that the Rambam really considers it mide-orayta, which is a tough sell when the Rambam uses the explicit words mi-divrei soferim. (Update: not such a tough sell, thanks to Ziring's comment below.) The Yire'im, Zemanim 99, also states that oneg Shabbat is mide-orayta. Thanks to Rabbi Simcha Bunim Cohen, The Radiance of Shabbos, Artscroll, 1986, for most those references.

The Gemara in Pesahim 105a implies that the meals also fulfill kavod Shabbat. This is also implied by the Rambam in 30:5 and Tosafot in Pesahim 101a, s.v. te'imu.

So that's three possible bases (or “basi,” as a rabbi of mine jokingly pluralizes the word “basis”) for the obligation to eat three meals: the man, oneg Shabbat, and kavod Shabbat. Rav Eliav Silverman in his book Meshiv Nefesh ties these distinct bases to seventeen (!) nafka minah’s in the laws of se'udot shabbat.

Now, to discuss some of these laws. Do all three meals require wine? Do they require lehem mishneh? Are women obligated?

Wine

First, wine: there is a hiyyuv mide-orayta to make kiddush on Shabbat, based on the command of zakhor (Pesahim 106a). But mefarshim disagree whether the need for kiddush on specifically wine is mide-orayta. Furthermore, kiddush is connected to the se'udot, in that it must be be-makom se'udah (Pesahim 101a), which is also either mide-orayta or mide-rabbanan, according to different mefarshim.

The most relevant question for this post is whether you need wine at all three meals, including the third meal, also known by Ashkenzim as shalosh seudos. The Beit Yosef discusses the shittot in OH 291:4:

וכתב הרמב"ם שגם בסעודה שלישית קובע על היין ובוצע על שתי ככרות. בפרק (כ"ט) [ל'] (ה"ט), ורבינו ירוחם כתב בחלק א' (ני"ב, סה סוף ע"ג) בשם הרמ"ה דאין צריך לומר קידוש בסעודה שלישית, וכן כתוב במרדכי פרק כל כתבי (סי' שצז) ובתשובות (הרשב"א המיוחסות) להרמב"ן סימן ר"י שהר"מ לא היה מברך בורא פרי הגפן בסעודה שלישית קודם, וגם ה"ר יונה כתב בפרק שלשה שאכלו (ברכות לו: ד"ה ברכת) שאין נראין לו דברי הרמב"ם, ובשבלי הלקט (סי' צג) האריך לתת טעם למה אין צריך לקדש בסעודה שלישית ואחר כך כתב וז"ל והר"מ כתב אני רגיל לקדש בסעודה שלישית אבל לא שמעתי טעם מפיו ע"כ: ובאמת שאין לשון הרמב"ם מבואר שצריך לקדש בסעודה שלישית דקובע על היין שכתב איכא לפרושי דהיינו לומר שישתה יין בסעודתו. וכיון שכל הפוסקים סוברים דאין צריך לקדש וגם לשון הרמב"ם אינו מבואר שיצריך לקדש אין מקדשין, ומכל מקום המקדש לא הפסיד כיון שאפשר לפרש דברי הרמב"ם שמצריך לקדש וכמו שנראה שפירש רבינו יכול לומר כהרמב"ם אני נוהג וכיון דגם לשאר הפוסקים אין איסור בדבר אין מוחין בידו: [בדק הבית] אחר כך ראיתי להרמב"ם שכתב בפרק (ט') [כ"ט] (ה"י) ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה, משמע מדבריו שבסעודה שלישית אין מצוה לברך על היין קודם שיסעוד ומכל מקום הרוצה לעשות כן אין מוחין בידו [עד כאן]:

The Ramah, Rabbeinu Yeruham, the Mordechai, the Rashba, Rabbeinu Yonah, Shibbolei ha-Leket, and the Rosh (cited by the Tur here) all hold that there is no need for wine at shalosh seudos.

But the Rambam says that you do need wine, and the Tur quotes this at face value. But the Beit Yosef above understands that the Rambam doesn't consider it a requirement, but a custom that “we don't protest against.” He also writes in the Kesef Mishneh that the Tur thinks that this wine must be blessed before the meal, like kiddush at the other meals; but he himself thinks that it only has to be drunk during the meal (Kesef Mishneh, Hilkhot Shabbat 30:9):

וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין. מדברי הטור נראה שמפרש דברי רבינו דהיינו לומר שיקדש גם בסעודה שלישית על היין קודם סעודה כמו בשאר סעודות. ואין זה במשמע דבריו אלא היינו לומר שישתה יין בסעודה כי זהו פירוש קובע סעודתו על היין לא לענין שיקדש קודם סעודה ובפירוש כתב רבינו ספכ"ט ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד שניה וזהו הנקרא קידושא רבה משמע בהדיא דבסעודה שניה דוקא קאמר ולא בשלישית:

I've seen many a siddur and bentscher with borei peri ha-gafen printed in seder se'udat shelishit, preceded by savri meranan ve-rabbanan ve-rabbotai, which sounds like the Rambam as understood by the Tur. But I don't who follows that custom.

Two whole loaves

The other issue in this se'if of the Beit Yosef is whether you need lehem mishneh at the third meal. He continues:

ולענין בציעה על שתי ככרות כתב בשבלי הלקט (שם) בשם ה"ר בנימין דליכא קפידא לבצוע על שתי ככרות דמהיכא ילפינן (שבת קיז:) ליה [מדכתיב] (שמות טז כב) לקטו לחם משנה שני העומר כיון שאכלו סעודת שחרית לא היה לחם משנה בצהרים והמקפיד בזה שכרו אתו ופעולתו לפניו עכ"ל, אבל הגהות (מיימוניות) פרק ל' (אות ט) והמרדכי פרק כל כתבי (שם) ורבינו ירוחם בחלק א' (סה ע"ג) ותשובות (הרשב"א המיוחסות) להרמב"ן סימן ר"י כתבו שגם בסעודה שלישית צריך לחם משנה ושכך היה רגיל מהר"ם וכן כתב הרב המגיד (שם ה"ט) בשם גאון שכל זמן שהוא סועד בשבת צריך לבצוע על שתי ככרות:

ואיתא במכילתא דבסעודה שלישית צריך לפחות ככר אחד שלם וכו'. כן כתב המרדכי בפרק כל כתבי (סי' שצז):

The Shibbolei ha-Leket writes that there is no need to insist on lehem mishneh, becuase if you count how many loaves of man the Israelites ate at each meal on Shabbat, they only had one remaining for their third meal. The Tur cites the Mekhilta as using this logic to require at least one whole loaf at shalosh seudos.

But the Hagahot Maimoniyot, the Mordechai, Rabbeinu Yeruham, the Rashba, the Maharm, and ha-Rav ha-Maggid all require lehem mishneh at shalosh seudos.

The Rema (which I'll quote later) cites the Avudraham and Maimoni as saying further that every meal on Shabbat requires lehem mishneh, even if you have more than three meals. According to them, lehem mishneh is obviously a din in oneg Shabbat, not in remembering the man.

Not eating bread

Where it gets interesting is the next se'if, which cites shittot that don't require bread at all, but instead minei targima, which could be just mezonot, or just meat and fish, or even just fruit. The Beit Yosef, OH 291:5:

ויש אומרים שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא. כן כתב הר"ן בפרק כל כתבי (מד. ד"ה ואיכא) שיש אומרים כן ושהביאו ראיה מפרק הישן (סוכה כז.) וכן כתב ה"ר יונה בפרק שלשה שאכלו (ברכות לו: ד"ה ברכת) בשם רבני צרפת, והתוספות (סוכה כז. ד"ה במיני) והרא"ש בפרק הישן (סו"ס יג) ובפרק בתרא דיומא (עט: תוס' ד"ה מיני) דחו ראייתם וכן כתבו הגהות (מיימוניות) בפרק ל' (אות ו), והמרדכי בפרק כל כתבי (שם) כתב שתי הסברות ולא הכריע, וסמ"ג כתב בסימן כ"ז (עשין, קט ע"ד) דבכל שלש סעודות צריך פת:

ומיני תרגימא. כתב הר"ן בפרק כל כתבי (שם) שהם פירות וכן פירש רש"י בפרק הישן (סוכה כז. ד"ה במיני תרגימא), אבל התוספות כתבו שם ובפרק בתרא דיומא (שם) שהם כמו בשר ודגים וכיוצא דברים שמלפתים בהם את הפת. וכתבו עוד ואפילו אי הוה אמרינן דנפיק בשלש סעודות במיני תרגימא כמו גבי סוכה מכל מקום בפירי לא נפיק דלא מהני נמי בסוכה. וכתב עוד הרא"ש בפרק הישן (שם) דבתוספתא פרק כיצד מברכין (ברכות פ"ד ה"ד) תניא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליו בורא מיני מזונות ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת מינים ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה עכ"ל וכן כתבו הגהות (מיימוניות) בפרק ל' (שם), וסמך רבינו על פירוש זה משום דמשמע כן בתוספתא. ורבינו ירוחם בחלק א' (שם) כתב דמיני תרגימא הם פירות וגם ה"ר יונה בפרק שלשה שאכלו (שם) כתב דבסעודה שלישית נפטר באכילת פירות וכן כתוב בשבלי הלקט (סי' צג) שהיה ר"י ב"ר יהודה נוהג להשלים סעודה שלישית במיני פירות וה"ר יהודה מקפיד במיני פירות של שבעת מינים עכ"ל:

These opinions clearly base the third meal on something other than the man in Exodus 16:25.

But interestingly, the Chabad custom is to not eat bread at shalosh seudos, and they actually support this with Exodus 16:25, because the third appearance of היום in that verse is followed by לא תמצאוהו בשדה.

Practically speaking, the Shulhan Arukh requires lehem mishneh at shalosh seudos, and quotes the other opinions as yesh omerim that can be relied on if you're too full to eat bread:

סעיף ד — א"צ לקדש בסעודה שלישית, אבל צריך לבצוע על שתי ככרות.

הגה: ואם סועד הרבה פעמים בשבת צריך לכל סעודה ב' ככרות (אבודרהם ומיימוני), ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר אחד שלם (טור ומרדכי פ' כ"כ). ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בככר א' שלם, אבל יש להחמיר ליקח שנים.

סעיף ה — צריך לעשותה בפת; וי"א שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן; וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים, אבל לא בפירות; וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר, שצריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר.

הגה: או במקום שא"א לו לאכול פת, כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח (מהרי"ל ה"פ).

The famous situation where we can't eat a normal shalosh seudos with bread, mentioned by the Rema here, is when erev Pesah falls on Shabbat. All the shul rabbis get excited those years about how to handle shalosh seudos. The two options are a meal with bread in the morning, or a meal without bread in the afternoon, both of which are normally bedi-avad.

There's one last shittah about what you can eat for shalosh seudos, via the Magen Avraham via the Shelah via the Zohar, mentioned only in hilkhot Pesah in the context of the dilemma I just mentioned. Here's the Magen Avraham, OH 444:2:

או בבשר ודגים — פי' אם יש לו בשר ודגים הוא עדיף ממיני פירו' כמ"ש סי' רצ"א ובשל"ה כ' בשם הזוהר שרשב"י הי' עוסק בתורה במקום סעודה שלישית וכ' מהרי"ל והי' ראוי לעשות במצה מבושלת אך לא ראיתי נוהגין כן עכ"ל:

You can eat nothing! You can be yotse the se'udah by learning Torah.

Women

Women are also required to eat three meals on Shabbat, as the Shulhan Arukh states simply in OH 291:6:

נשים חייבות בסעודה שלישית.

But the reason is disputed. The Ran (Shabbat 44a in the dappei ha-Rif) quotes Rabbeinu Tam as saying that the women were included in the miracle of the manna, the source for three meals. The Ran himself, though, says that this reason is unnecessary, since we learn from shamor ve-zakhor that women and men share all the positive commandments of Shabbat equally. Of course, Rav Silverman cites this dispute as another nafkah minah.

I have found no makor for the custom in every shul in America to serve unappealing tuna salad at shalosh seudos. Israelis are smarter and eat se'udah shelishit at home.

So there’s yet another reason, if you needed one, to make aliyah.