Wednesday, February 27, 2013

What is honey?

The Mishnah on Shabbat 143b presents a dispute about crushing honeycomb on Shabbat:

חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן - אסורין, ורבי אליעזר מתיר.

The Gemara on 145b (and in a similar discussion on 19b) notes that Rabbi Eliezer and the Sages have the same dispute as for olives and grapes, and explains why we might have thought that honeycomb should be more lenient.

חלות דבש. כי אתא רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: זיתים וענבים שריסקן מערב שבת, ויצאו מעצמן - אסורין, ורבי אלעזר ורבי שמעון מתירין. אמר רב יוסף: גברא יתירא אתא לאשמעינן? אמר ליה אביי: טובא קא משמע לן, דאי ממתניתין - הוה אמינא: התם הוא - דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא, אבל הכא דמעיקרא אוכלא ולבסוף משקה - אימא לא, קא משמע לן.

Honey from a honeycomb “starts as food and ends as food,” whereas squeezing olives or grapes gets you a liquid.

But wait, isn't honey one of the seven liquids that enable food to become impure? Why are we calling it a food as opposed to a liquid?

I asked this to a sho'el u-meshiv, and luckily enough, he found that the Tosafot Rid asks the same question on 19b:

אלא דבש דמעיקרא אוכלא והשתא אוכלא פי' אע"ג דתנן בפ' בתרא דמס' מכשירין שהדבש הוא א' משבעה משקין המכשירין האי דקרי ליה הכא אוכלא כלומר שאין דרך העולם לשתות דבש אלא ליכול בו ע"י טיבול והילכך גם בתוך החלה יכול לאוכלו ולא אתי למיסחט אבל מיהו אע"ג דאין דרך העולם לשתותו משכיר את הזרעים דמשקה הוא חשוב. הני כרבי דזוי רב אסר ושמואל שרי עיין בפ' אין צדין במהדורא תליתאה מה שהקשתי דשמואל אדשמואל:

His answer is that people commonly use honey as a dip, as opposed to drinking it. So regarding sehitah it's a food and regarding tum'ah it's a liquid.

Here's some more on honey's status as a liquid from the Encyclopedia Talmudit, from the end of the article דבש:

הדבש - של דבורים - הוא אחד משבעת המשקים המכשירים את האוכל לקבל טומאה72, ומנין לדבש שהוא משקה, שנאמר: וינקהו דבש מסלע73. והוא משקה בין להכשר ובין לקבלת טומאה בתורת משקה, שנעשה ראשון לטומאה לעולם וכיוצא74. במה דברים אמורים בדבש שכבר הוציאוהו מהכוורת, אבל כל זמן שהוא בכוורתו, נחלקו בו תנאים: ר' אליעזר אומר אינו מקבל טומאה כלל, שדינו כמחובר לקרקע75, שנאמר: ויטבול אותה ביערת הדבש76, וכי מה ענין יער אצל דבש, אלא מה יער הוא מחובר אף דבש הוא מחובר77, ואינו לא אוכל ולא משקה78, ואפילו אם חישב עליו לאכילה אינו מיטמא טומאת אוכלין, למשקין אינו מיטמא טומאת משקין79, וחכמים אומרים דינו כתלוש ומקבל טומאה80, ומיטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה81, ואינו יוצא מידי מאכל לעולם82, היינו כל זמן שהוא עם השעוה, שתורת אוכל עליו אז ולא תורת משקה83. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שבין אם חישב עליו לאוכלין ובין אם לא חישב עליו לאוכלין מקבל טומאת אוכלין, שסתמו לאכילה עומד, אבל אם חישב עליו למשקה מקבל טומאת משקין84, ויש סוברים שאף אם חישב עליו למשקין אינו יוצא מידי אוכל לעולם85, שכיון שסתמו אוכל אין מחשבה מועילה לו להוציאו מתורת אוכל, עד שיעשה בו מעשה, שיוציאנו מכוורתו86. הלכה כחכמים87. אותן שתי חלות של דבש, שמשאירים אותן בכוורת לימות הנשמים לפרנסת הדבורים, לדברי הכל אינן לא [טור ר] אוכל ולא משקה ואינן מקבלות טומאה88, חישב עליהן לאכילה מיטמא טומאת אוכלין, למשקין מיטמא טומאת משקין89. יש מהראשונים שכתבו שרבא סובר שאין הבדל בין שתי החלות לשאר הדבש וכולם אוכל הם90.

מאימתי הדבש מיטמא משום משקה - ויוצא מתורת אוכל, שהיה עליו בכוורתו91 - בית שמאי אומרים משיחרחר92, היינו משיביא עשן ויעשן להבריח הדבורים כאילו מחרחר ריב עמהן93, ויש מפרשים חרחור מלשון חימום, והיינו משיחמם אותן להוציא דבשן אע"פ שעדיין לא יצא94, ויש גורסים: משיהרהר, כלומר משיהרהר במחשבה בלבו להוציא הדבש95, ובית הלל אומרים משירסק96, שכשרוצים לרדות דבש מן הכוורת חותכים בסכין ומוציאים חלות חלות וזהו ריסוקה97. הלכה כבית הלל98.

דבש הזב מאליו מכוורתו, מיטמא טומאת משקין, חישב עליו לאוכלין מיטמא טומאת אוכלין99. יש מהאחרונים סוברים דוקא כשזב מאליו, אבל אם רדה מהכוורת, שנעשה משקה, אפילו שחשב עליו אחר כך לאכילה, אין המחשבה מועילה להכניסו לתורת אוכל, כיון שנעשה משקה על ידי מעשה, ואין מחשבה מוציאה מידי מעשה100, מה שאין כן כשזב מאליו101, ואפילו עשה מעשה לשם אוכל, כגון שטיגן את הדבש במרקחת לאכילה, אין מועיל להוציאו מידי משקה, שאין אוכל או משקה שנעשה על ידי מעשה יוצא מתורתו הקודמת אפילו על ידי מעשה וצריך נטילת ידים כדין אוכל שטיבולו במשקה102. ויש חולקים וסוברים שכיון שדבש המרקחת עומד לאכילה אינו נקרא משקה103, ויש שפירשו דבריהם כגון שבתחילת יציאת הדבש מהשעוה, דהיינו כשריסק החלות של דבש כדי להוציא הדבש מהן חישב עליו לאוכלין בלבד, כדי [טור רא] לעשות ממנו מרקחת וכיוצא בו, ולא למשקין, שלא ירדה עליו תורת משקה כלל104.

זב הדבש מכוורתו על כלי מאוס, לר' אליעזר שבעודו בתוך הכוורת אינו אוכל105, ואינו נעשה אוכל אלא כשיוצא מהכוורת, שכבר אינו מחובר לקרקע, והרי כשיצא זב על גבי כלי מאום, לפיכך אינו אוכל עד שיחשוב עליו לאכילה, אבל לחכמים שבעודו בכוורת הוא אוכל106, אף בכלי מאום אין שם אוכל בטל ממנו עד שיפסל מאכילת כלב107.

אותן שתי חלות שהוקצו לאכילת הדבורים, שאינן לא אוכל ולא משקה עד שיחשוב עליהן108, אף על פי שהדבש זב מהן ויצא מן הכוורת, כל זמן שלא חשב עליהן, אינן לא אוכל ולא משקה109.

על דבש שנקרש, לענין טומאתו109א, ע"ע טמאת אוכלים; טמאת משקים.

דבש צרעין, טהור110, שאינו חשוב משקה, ואינו לא מכשיר ולא מיטמא111, אבל אם חשב עליו מקבל טומאה112.

I hope I don't get sued if I print the footnotes too:

72. מכשיריו פ"ו מ"ד: רמב"ם טומאת אוכלין פ"א ה"ב.
73. דברים לב יג. תוספתא שבת פ"ט, והובא בפהמ"ש להרמב"ם ור"ש ורע"ב מכשירין שם.
74. עי' רע"ב עוקצין פ"ג מי"א ומשנה אחרונה שם. וע"ע טומאת אוכלין.
75. עוקצין פ"ג מ"י וש"נ.
76. שמואל א יד כז.
77. ב"ב סו א ורשב"ם.
78. ברייתא שם פ א לרבא שם שר' אליעזר היא, ועי' להלן שאביי מפרש לשתי חלות ולדברי הכל.
79. ברייתא שם ב וכתי' הגמ' שם לרבא.
80. עוקצין שם וש"נ.
81. ברייתא בב"ב פ ב.
82. רב כהנא שם א.
83. תוס' שם ד"ה אינו.
84. שמ"ק ב"ב שם בשם הראב"ד.
85. שמ"ק שם בשם הרשב"א; הרמ"ה ב"ב שם.
86. רמ"ה שם, ועי' להלן ברדה מכוורתו.
87. רמב"ם טומאת אוכלין פ"א הי"ח. ועי' פהמ"ש להרמב"ם עוקצין פ"ג מי"א שלד"ה בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה ובמה שתמהו עליו בתוי"ט שם וחזון נחום שם.
88. ב"ב פ א לאביי בפי' הברייתא שם.
89. ברייתא שם ב ולפי אביי שם.
90. שמ"ק שם ב בשם ראב"ד. ועי' רשב"ם סוע"א משמע שאף רבא מודה.
91. עי' לעיל לחכמים.
92. עוקצין פ"ג מי"א.
93. ערוך ע' חרחר; ר"ש שם; פי' א ברע"ב שם. ובפהמ"ש דחה.
94. פהמ"ש להרמב"ם שם ופי' ב ברע"ב שם.
95. פי' ב בר"ש שם ופי' ג ברע"ב שם, ועי' תוי"ט שם, שר"ל מחשבה לבד בלי דיבור ובתפא"י שם שר"ל עם דיבור. וע"ע מחשבה.
96. עוקצין שם.
97. רע"ב שם.
98. רמב"ם טומאת אוכלין פ"א הי"ח.
99. תוספתא טהרות פ"ב; רמב"ם שם.
100. ע"ע דבור וע' מחשבה.
101. ט"ז או"ח סי' קנח ס"ק ז.
102. ט"ז שם, וע"ע נטילת ידים, וצ"ב בתוס' ב"ב יט ב ד"ה ותיפוק, ועי' שמ"ק ב"ב שם בשם רשב"א שאין מאכל יוצא לעולם מתורת מאכל אא"כ נפסל מאכילת כלב, משמע כט"ז.
103. מג"א שם ס"ק ז, ע"פ שבת יט ב מעיקרא אוכל ולבסוף אוכל.
104. שו"ע הרב שם ס"ז בד' המג"א. וצ"ב שא"כ גם לד' הט"ז י"ל כן, שהט"ז הרי כ' עיקר טעמו שכבר נעשה משקה ע"י מעשה.
105. עי' לעיל.
106. עי' לעיל.
107. ב"ב פ ב ורשב"ם, וע"ע אוכל על פסולו מאכילת כלב. וצ"ב אם ר"ל תורת אוכל בדוקא, או לאו דוקא ור"ל משקה, ועי' ציון 99, ועי' רמ"ה שם שזב ע"ג קרקע משקה הוא.
108. עי' לעיל.
109. ב"ב שם ורשב"ם. ועי' לעיל מהשמ"ק בשם הראב"ד שמשמע שרבא אינו מבדיל בכלל בין שתי החלות לשאר הדבש.
109א. עי' טהרות פ"ג מ"א מחלוקת תנאים, ורמב"ם טו"א פי"ט ה"א. וע"ע אוכל: אוכל שנקרש, לענין שמן שנקרש.
110. מכשירין פ"ו מ"ד.
111. פהמ"ש להרמב"ם והרע"ב שם. ועי' ר"ש שבפי' א כ' לא מכשיר ובפי' ב לא מיטמא.
112. ר"ש שם, וצ"ל שר"ל שאם חשב עליו לאוכלין. ועי' משנה אחרונה שם שבמחשבה הוא מכשיר, וצ"ע שהרי אינו מז' המשקין. וע"ע משקה.

That's a fascinating bit there at the beginning about honey's status regarding tum'ah before and after it leaves the honeycomb, and how da'at may or may not affect that status. And note that once again the mahloket tanna'im, this time in Uktsin 3:10, is between Rabbi Eliezer and the Sages.

In fact, the last two misnayot of the entire Mishnah, before the coda in Uktsin 3:12, are about the status of honey at different stages of leaving the honeycomb. I guess if you want to make a metaphor out of the oozing honey, it wouldn't be too difficult to come up with a nice lesson.

No comments: