Monday, February 25, 2013

Lemonade on Shabbat

Shabbat 143b through 145a addresses sehitah, the prohibition against squeezing on Shabbat. This came up on this blog once before.

The posekim debate how this prohibition relates to making lemonade. At first glance, you might think that making lemonade is a straightforward example of squeezing. But God forbid that lemonade should be asur on Shabbat!

First, here are the basics that most rishonim learn from the give-and-take on these pages of Gemara. (It happens to be a relatively challenging give-and-take to follow, which is kind of unfair to Daf Yomi learners on Purim weekend.) There are three type of fruit: grapes and olives, which may not be squeezed mide-orayta; "tutim ve-rimonim," fruits which are commonly squeezed for juice, and may not be squeezed mide-rabbanan; and other fruits, which may be squeezed lekha-tehillah. That's most rishonim, including the Rif, Rambam, Semag and Rosh. and most Rashi, Tosafot, and the Semak are mahmir with that last one, and only allow squeezing a fruit if you do so to sweeten the fruit.

The Gemara also distinguishes between squeezing fruit into a dish or into a bowl. When squeezing into a dish of food, the juice never gets a status of liquid, so there is no violation of sehitah.

So as for lemons, it would seem that in a place where people commonly make lemonade, squeezing the lemons would be forbidden mide-rabbanan. But the Beit Yosef, OH 320:6(a), finds that this isn't the case:

ויש לתמוה שבמצרים נוהגים לסחוט לימוני"ש לתוך מים שנתנו בהם סוכר לשתות לתענוג ואין נמנעין מפני כך לסחטן בשבת לתוך אותם מים ולא ראינו מי שמיחה בידם ולא ראינו מי שפקפק בדבר

ואפשר דלא מיתסר אלא כשותין מי סחיטת הפרי בלא תערובת משקה אחר אי נמי דלא מיתסר אלא כשסוחטין מימיו לבד ואחר כך מערבין אותם אבל אם המנהג לסחוט מימיו לתוך משקה אחר שרי ולסחטן לתוך התבשיל בלאו הני טעמי שרי כדבעינן למימר לקמן סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה:

וכתוב בשבלי הלקט (סי' צ) כתב הרב רבי יאשיה כל שדרכו בסחיטה כגון תפוחים שמוציאים מהם יין וכן לימונים חדשים שסוחטין אותם למימיהם אסורים דדמו לרימונים והרב רבי יהודה ב"ר בנימין כתב נראה דמותר לסחוט הלימוני דלא דמו לשום ובוסר ומלילות דהני דרכן בכך והוו דומיא דזיתים וענבים שהרי רגילים לסחוט הבוסר לצורך הקיץ וגם השום דרכו בכך כדאמרינן (עדיות פ"ב מ"ו) שום שריסקו מערב שבת וכו' אבל הלימוני דומים לפגעין ופרישין דאין דרכן בכך ומותר לסחטן בקערה אף על פי שאין בה אוכל ועתיד לערב שם אוכל דכולי עלמא ידעי דלמתק אוכלא עביד ולא לצורך משקה אבל אם היה אוכל בקערה וסוחטן עליו ליכא מאן דפליג דודאי שרי עכ"ל.

The Jews in Egypt made lemonade all the time, and they couldn't be wrong. The Beit Yosef finds two ways to justify this. One is that sehitah is only a problem when the juice is drunk straight, without mixing it with other liquids. Another is that the prohibition is only when the juice is squeezed into an empty glass, but squeezing the juice into the sugar or water is okay.

It seems like both these leniencies are innovations of the Beit Yosef, based on the common practice in Egypt. The Gemara never qualified what you do with the juice once you squeeze it as juice, and we never before had a hetter for squeezing juice into water. So you can add this se'if to the "interesting phenomena of the halakhic process" file.

After all that effort—and I just quoted the most relevant snippet of the Beit Yosef from that se'if—here is the entirety of Shulhan Arukh OH 320:6:

מותר לסחוט לימוני"ש.
Squeezing lemons is permitted.

Thank goodness! But it gets complicated again in the later posekim, with my thanks to Penei Shabbat for the references.

The Mishnah Berurah writes on this se'if that because lemon juice is a common product today, we should rely on the hetter of squeezing directly into food:

לסחוט לימוני"ש — ובלשוננו ציטרי"ן והיינו אפילו למשקין ואף שדרך לסחטן בחול כיון שאין דרך כלל לסחטן לצורך משקה אלא לטבל בו אוכל הוי כשאר פירות וכנ"ל בס"א.

ואפילו אם הדרך לסחטן בחול לתוך מים שנתנו בהם צוקע"ר לשתות לתענוג מ"מ נוהגין העולם להקל לעשות זה בשבת ואפשר משום דלא מיתסר אלא כשדרך לשתות מי סחיטת הפרי גם בלא תערובות משקה אחר א"נ דלא מיתסר אלא כשסוחטין מימיו לבד ואח"כ מערבין אותם אבל אם המנהג לסחוט מימיו לתוך משקה אחר ליתן בו טעם שרי [ב"י וט"ז].

ולפ"ז בזמן הזה שידוע שממלאין חבית למאות לשתות עם פאנ"ש באיזה מקומות צ"ע גדול אם מותר לסחטן בשבת לתוך משקה דאפשר דדמי לתותים ורמונים כיון דדרך לסחטן בכלים בפני עצמם וע"כ צריך ליזהר שיסחוט מקודם על הצוקער בפ"ע דהוי כמשקה הבא לאוכל. וכן לסחטו לתבשיל ועל גבי האוכל פשיטא דשרי וכנ"ל בס"ד. ודע דהשו"ע דמתיר לסחוט לימוני"ש היינו קודם שנכבשו אבל אם כבושים במלח וש"ד דינם ככבשים ושלקות וכדלקמיה [אחרונים]:

The Hida (Mahazik Berakhah 2), Ben Ish Hai (year 2, Yitro 5), and Shemirat Shabbat ke-Hilkhatah all follow the Mishnah Berurah.

Rav Ovadiah Yosef disputes the Mishneh Berurah in Leviyyat Hen (57), saying that lemon juice doesn't change the status of lemons, because no one drinks lemon juice straight. Sephardim may therefore squeeze lemons any way they please. I haven't seen the Leviyyat Hen inside, but it sounds like he's basing this argument on the first leniency of the Beit Yosef. The Kaf ha-Hayyim (36), Arukh ha-Shulhan (17), and Eglei Tal (dash 16) all pasken similarly that the blanket hetter of the Shulhan Arukh still stands.

The Hazon Ish (56:30) is the toughest of all. Squeezing into sugar isn't good enough, because your intention is still to make that into a drink; the hetter of le-tokh okhel is only when the end product will also be food. No lemonade for you. The Ketsot ha-Shulhan (126) agrees. I have to say that this makes sense logically in terms of what le-tokh okhel means, but it is still a hiddush and goes way beyond the precedent of the Shulhan Arukh.

So, bottom line? If you drink lemonade, you probably buy it ready-made from the store, so this post was entirely academic.

Happy Purim!

No comments: