And now for something completely different

Today, Daf Yomi begins the ninth perek, Amar Rabbi Akiva. It's hard to see those words at the top of every daf without a voice in my head bursting into the song.

This is one of those perakim where the Mishnah goes off on a tangent. The first four mishnayot contain seven statements that all start with the same word, minnayin:

משנה א — אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ. מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:

משנה ב — מִנַּיִן לַסְּפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם. מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָה וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא זֵרוּעֶיהָ:

משנה ג — מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט) הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים. מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. מִנַּיִן שֶׁקוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:

משנה ד — מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:

There's nothing unusual about that in the Mishnah. The question is, how did these mishnayot end up in this perek?

How did we get to “kelal gadol”?

The first mishnayot of the seventh perek of Shabbat deal with the “great principle” of liabilities for forbidden work:

משנה א — כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת:

משנה ב — אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע ב' חוטין הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע ע"מ לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו והמוחקו והמחתכו הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:

But we’re in the middle of seven straight chapters, 5 through 11, that deal primarily with hotsa’ah. How did the Mishnah get onto the topic of kelal gadol?

In and out and in and out... Continued

After the first four chapters of Massekhet Shabbat dealt with Friday evening, from getting haircuts to keeping food warm, we now have seven straight chapters primarily about hotsa'ah, transferring stuff between private and public domains. I've wondered before why hotsa'ah has such a prominent place in the Talmud.

Chapter 5 discusses hotsa'ah done by an animal. The prohibition of causing an animal to carry has its own aseh, in addition to being included in the lo ta'aseh of rest on Shabbat. I plan to write a post on that, God willing.

But for now, one more source on the nature of hotsa'ah.

Rav Shimshon Refael Hirsch discusses the uniqueness of hotsa'ah in his commentary to Exodus 35:1, the beginning of Parashat Vayyakhel.

Tractate Shabbat: In and out and in and out...

Massekhet Shabbat discusses, of course, the laws of Shabbat. The beginning of the massekhet is structured chronologically, starting with the laws of Friday afternoon, then candle lighting on Friday evening, then cooking and insulating Friday night. The basics of the 39 melakhot don't come up until the middle of the seventh perek. The rest of the 24 perakim then flow from topic to topic.

But amidst this structure, a surprising topic dominates the first half of the massekhet: hotsa'ah, the melakhah of carrying between a private and public domain. Eight out of the first eleven chapters of the massekhet contain mishnayot about hotsa'ah, and it is the sole topic of five of those chapters: 5, 6, 8, 9, and 11. And most strangely, the very first mishnah of the massekhet is a total non sequitur to the rest of the first perek—a mishnah about, you guessed it, hotsa'ah.

Adding to the surprise, when the Mishnah lists the 39 melakhot in the seventh perek, hotsa'ah is last on the list. And the first Tosafot on the first amud calls it a melakhah geru'ah, an "inferior" melakhah.

So why the focus on hotsa'ah? Why does it get so many chapters? Why is it tacked on to the beginning of the tractate?

Beginning with Berakhot

The Talmud Bavli begins with an important question: תנא היכא קאי? Literally, "where was the Tanna standing" when he started this discussion?

The question applies directly to the opening line of the Mishnah, about the times for keri'at Shema at night. The Gemara answers that the Tanna was coming from the verse in the Torah that requires keri'at Shema twice a day.

But the question also applies to the first perek, the first massekhet, and the first seder. Why do we begin the Talmud here? Why with Shema? Why with Massekhet Berakhot? Why with Seder Zera'im?