The tum’ah of avodah zarah

Shabbat 82a–83b discusses the rabbinically instituted tum’ah of avodah zarah. The mishnah starting the ninth perek quotes the opinion of Rabbi Akiva, that the tum’ah is like that of a niddah:

משנה. אמר רבי עקיבא: מניין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה - שנאמר +ישעיהו ל+ תזרם כמו דוה צא תאמר לו, מה נדה מטמאה במשא - אף עבודה זרה מטמאה במשא.

The Gemara then quotes a mishnah from Avodah Zarah 47a with Hakhamim who differ, and compare the tum’ah to that of a sherets:

תנן התם: מי שהיה ביתו סמוך לעבודה זרה ונפל - אסור לבנותו. כיצד יעשה - כונס לתוך שלו ארבע אמות ובונה. היה שלו ושל עבודה זרה - נידון מחצה על מחצה. אבניו ועציו ועפריו מטמאים כשרץ, שנאמר +דברים ז+ שקץ תשקצנו וגו’. רבי עקיבא אומר: כנדה, שנאמר +ישעיהו ל+ תזרם כמו דוה, מה נדה מטמאה במשא - אף עבודה זרה מטמאה במשא.

It’s really helpful to have the picture of darkhei hittamme’ut straight when learning this sugya. I would have been quite unprepared had I not written a post on this material before. Even more helpful is the chart in the Encyclopedia Talmudit, in the article on טמאה, column 479, which unfortunately I can’t reproduce here.

And now for something completely different

Today, Daf Yomi begins the ninth perek, Amar Rabbi Akiva. It's hard to see those words at the top of every daf without a voice in my head bursting into the song.

This is one of those perakim where the Mishnah goes off on a tangent. The first four mishnayot contain seven statements that all start with the same word, minnayin:

משנה א — אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ. מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:

משנה ב — מִנַּיִן לַסְּפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם. מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָה וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא זֵרוּעֶיהָ:

משנה ג — מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט) הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים. מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. מִנַּיִן שֶׁקוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:

משנה ד — מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:

There's nothing unusual about that in the Mishnah. The question is, how did these mishnayot end up in this perek?

New blog at The Times of Israel

Guess what! I started a blog at The Times of Israel. You can too!

The main reason I started it was to get a wider audience for my frustration with ignorance about global warming. I also wrote something about Daf Yomi. I’m thinking I might post divrei Torah there in the future, and I got one up for last week’s parashah. We’ll see where it goes!

How to blind a snail

Today’s daf, Shabbat 77b, records an interesting encounter between Rav Yehudah and Rabbi Zeira:

רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה.

אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא.

מאי טעמא הני מכסיין והני מגליין? הני דמכסינן מינייהו - מכסיין, והני דלא מכסינן מינייהו - מגליין.

מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה? משום דאכל כיסי.

מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה? - משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי.

מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא? - משום דדיירא בחילפי, ואי קשיא - נדיא ומתעוורא. דאמר שמואל: האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא - לשלופינהו לקרניה.

מאי טעמא האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא? דדיירי אדפי, ואי עייל קטרא מתעוורא.

דשא - דרך שם. דרגא - דרך גג. מתכוליתא - מתי תכלה דא. ביתא - בא ואיתיב בה. ביקתא - בי עקתא. כופתא - כוף ותיב. לבני - לבני בני. הוצא - חציצה. חצבא - שחוצב מים מן הנהר. כוזה - כזה. שוטיתא - שטותא. משיכלא - מאשי כולה. משכילתא - משיא כלתא. אסיתא - חסירתא. בוכנה - בוא ואכנה. לבושה - לא בושה. גלימא - שנעשה בו כגלם. גולתא - גלי ואיתיב. פוריא - שפרין ורבין עליה. בור זינקא - בור זה נקי. סודרא - סוד ה’ ליראיו. אפדנא - אפיתחא דין.

The context is interesting, first of all. Rabbi Zeira saw Rav Yehudah’s good mood as his unique chance to ask about kol halalei alma, which Soncino translates as “all the secrets of the universe.” And by the way, we’ve seen before how Rabbi Zeira was timid around Rav Yehudah.

The mitzvah to study astronomy

Here’s a gemara that a YU physics graduate has no choice but to comment on, from Shabbat 75a:

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: המותח חוט של תפירה בשבת - חייב חטאת. והלומד דבר אחד מן המגוש - חייב מיתה, והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב - אסור לספר הימנו. [...]

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר +ישעיהו ה+ ואת פעל ה’ לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות - שנאמר +דברים ד+ ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות.

English from Soncino:

R. Zutra b. Tobiah said in Rab’s name: He who pulls the thread of a seam on the Sabbath is liable to a sin-offering; and he who learns a single thing from a Magian is worthy of death; and he who is able to calculate the cycles and planetary courses but does not, one may hold no conversation with him. [...]

R. Simeon b. Pazzi said in the name of R. Joshua b. Levi on the authority of Bar Kappara: He who knows how to calculate the cycles and planetary courses, but does not, of him Scripture saith, but they regard not the work of the Lord, neither have they considered the operation of his hands.

R. Samuel b. Nahmani said in R. Johanan’s name: How do we know that it is one’s duty to calculate the cycles and planetary courses? Because it is written, for this is your wisdom and understanding in the sight of the peoples: what wisdom and understanding is in the sight of the peoples? Say, that it is the science of cycles and planets.

The Semag actually records this as one of the 613 commandments, aseh 75:

Making an Israeli salad on Shabbat

The Gemara on 74b discusses the melakhah of tohen, grinding:

והטוחן. אמר רב פפא: האי מאן דפרים סילקא - חייב משום טוחן. אמר רב מנשה: האי מאן דסלית סילתי - חייב משום טוחן. אמר רב אשי: אי קפיד אמשחתא - חייב משום מחתך.

Here’s how Soncino translates that to English:

GRINDING. R. Papa said: He who cuts up beets very fine is liable on account of grinding. R. Manasseh said: He who cuts chips [for fuel] is liable on account of grinding. Said R. Ashi: If he is particular about their size, he is liable on account of cutting.

Why did Rav Papa specify beets? There are three major interpretations in the rishonim.

How far does borer go?

One of the 39 melakhot in the mishnah on 73a is borer, “separating” a mixture of waste and food. This is one of the melakhot in siddura de-pat, the process of making bread.

In general, as the rishonim learn from Shabbat 74a–b, you may only select from a mixture under three conditions: (1) you remove the food from the waste, and not vice versa; (2) you remove the food by hand; (3) you remove it for immediate eating. When any of these conditions are missing, a penalty of karet is at stake. Each condition is very detailed, and I don't plan to cover them here.

One of the major questions with borer is how far its application goes. What kinds of mixed items are included in the prohibition? Just waste from food? Or even forks from knives?

At one extreme, there is the Talmud Yerushalmi, Shabbat 7:2, which quotes Rabbi Yudan's limited view of borer:

אמר רבי יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב היך עבידה היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום אינו מתחייב נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב

It sounds like the only way to transgress borer is to clear the very last stone from a pile of grain. You have to entirely purify the food from its waste. Unlike what happened with zoreh, this is a case where you'd be happy for the Rema to pick up the Yerushalmi, at least if you like kulot.

At the other extreme, we have the “great question” of Rabbi Yehiel Michel Epstein, in Arukh ha-Shulkhan, O"H 319:8. He assumes that borer applies to literally “everything,” even a collection of non-food items. Were it indeed so, he objects, “we could not find our hands and feet!”

The Yerushalmi’s view of zoreh

One of the thirty-nine melakhot listed on Shabbat 73a is zoreh, winnowing. The Gemara at the bottom of 73b asks why this is necessary as an av melakhah:

היינו זורה היינו בורר היינו מרקד! - אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל מילתא דהויא במשכן, אף על גב דאיכא דדמיא לה - חשיב לה. וליחשב נמי כותש! אמר אביי: שכן עני אוכל פתו בלא כתישה. רבא אמר: הא מני - רבי היא, דאמר: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ואי חשיב כותש - הויא ליה ארבעים. וליפוק חדא מהנך ולעייל כותש! - אלא מחוורתא כדאביי.

The Talmud Bavli understands zoreh as fundamentally the same as borer and merakked. Rashi explains that all of them are about separating food from waste:

היינו — כמו הי ניהו, כלומר דמפליג להו תנא דמתניתין לתלת, והלא כולן מלאכה אחת הן דמפריש אוכל מן הפסולת.

But on the other hand, the Talmud Yerushalmi understands zoreh as altogether different:

רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה

In the desert without a calendar

About four years ago at Yeshiva University, Rabbi Michael Rosensweig stayed on campus for a Shabbat. At the tisch after dinner he spoke for over an hour on a sugya that appears on today’s daf. It was one of the best shi’urim I’ve ever heard, chock-full of sevaros, nafka minos, and radical shittos, as only Rav Rosensweig could present them, digging deep into the nature of Shabbat. Unfortunately, it was late Shabbat night, so I was too tired to retain any of it, and obviously I couldn’t take notes. So all I can report is that it’s an awesome sugya.

The Gemara on Shabbat 69b discusses what to do if you are in the desert and lost track of the day of the week.

How did we get to “kelal gadol”?

The first mishnayot of the seventh perek of Shabbat deal with the “great principle” of liabilities for forbidden work:

משנה א — כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת:

משנה ב — אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע ב' חוטין הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע ע"מ לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו והמוחקו והמחתכו הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:

But we’re in the middle of seven straight chapters, 5 through 11, that deal primarily with hotsa’ah. How did the Mishnah get onto the topic of kelal gadol?

Siyyum on Berakhot – True Happiness

Today I made a siyyum on Berakhot, dedicated in memory of my paternal grandfather, Mort Miller, אברהם מאיר בן נחמן אלתר ע״ה, who passed away on א׳ חנוכה ה׳תשס״ז; and my maternal grandmother, Tillie Hasson, מזלטוב בת משה ע״ה, who passed away on א׳ טבת ה׳תשנ״ט. Because the custom on my mother’s side is to say kaddish from the Shabbat before the anniversary, both my parents are saying kaddish today.

Here’s the speech I gave this morning at Yeshivat Hakotel.

Both of my grandparents I’m remembering today were known for their optimism. They grew up during the Great Depression, and both lost their fathers at a young age, but they worked hard and looked for the best in life. My grandmother had the motto, “Always be happy.” Even when life seems tough or unfair, we have no excuse not to be happy with all our blessings.

A number of passages in Berakhot teach the lesson of optimism. In particular, the Mishnah on 54a says we must bless God for both the good and the bad that He gives us. The Gemara on 60b gives the example of Rabbi Akiva, who demonstrated his faith that “all God does is for good.”

But I want to talk about a gemara that seems to have an opposing message.

Miracles in the Messianic Era

The mishnah on Shabbat 63a presents a debate over whether a man may wear weapons in the public domain on Shabbat:

משנה. לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח, ואם יצא - חייב חטאת. רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו, וחכמים אומרים: אינן אלא לגנאי, שנאמר: +ישעיהו ב+ וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

Rabbi Eliezer regards the weapons as ornaments, whereas the Hakhamim see them as “degrading,” since they will be converted to plowshares and pruning hooks in the time of Redemption.

The Gemara notes that not everyone agrees that weapons will be obsolete after the redemption:

תניא, אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: לפי שאינן צריכין, שנאמר +ישעיהו ב+ לא ישא גוי אל גוי חרב - ותהוי לנוי בעלמא! - אמר אביי: מידי דהוה אשרגא בטיהרא, ופליגא דשמואל, דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד, שנאמר +דברים טו+ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. מסייע ליה לרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - +ישעיהו סד+ עין לא ראתה אלהים זולתך.

ואיכא דאמרי, אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: אף לימות המשיח אינן בטלין. היינו דשמואל, ופליגא דרבי חייא בר אבא.

The dispute between Shemuel and Rabbi Hiyya bar Abba appears in five other places in Shas. In the other places Rabbi Hiyya bar Abba states his opinion in the name of Rabbi Yohanan.

Rabbi Natan Slifkin has an article on how the diverse interpretations of these two views highlight the divide between “traditionalists” and “rationalists” in Jewish history.

Carrying holy items in the bathroom

When I used to fly back and forth between New York and Chicago multiple times a year, I often found myself in the airport with my tefillin in my backpack. I didn’t want to leave my stuff outside the airport restrooms, so I would take the backpack inside with me. I knew it was OK, but it always felt funny.

The issue comes up on today’s daf, Shabbat 62a:

[אלא] הכא במאי עסקינן במחופה עור והרי תפילין דמחופה עור ותניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפילין ברחוק ארבע אמות ונכנס התם משום שי''ן דאמר אביי שי''ן של תפילין הלכה למשה מסיני

Assuming it has kedushah, an amulet is okay in the bathroom with just a leather cover. The battim of the tefillin also need to be covered.

The issue is discussed at length on Berakhot 23a–b. The men who would wear tefillin all day long would take them off and hold them inside their shirts. They would even do that lekha-tehillah, based on some incidents where leaving their tefillin unattended led to bad things.

Here’s an overview on bringing sefarim into a bathroom. You need one covering, so keeping them in your pocket or bag is fine. There’s a humra from the Eliyyah Rabbah to have a double covering, in case one covering comes open.

Don't miss the part about the Radbaz’s turban, cited from his responsa, 3:513:

Maybe I should start wearing a hat.

By the way, after the Radbaz was kicked out of Spain in 1492, his family made aliyah. He ended up becoming the chief rabbi of Egypt, and then made aliyah again in 1533 at the age of 90. He passed away in Safed at the age of 110.

The Rambam’s view of amulets

The mishnah on Shabbat 60a says that it is forbidden mide-rabbanan to wear “an amulet, if it is not by an expert” on Shabbat:

משנה. לא יצא האיש בסנדל המסומר, ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה. ולא בתפילין, ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. ולא בשריון, ולא בקסדא, ולא במגפיים, ואם יצא - אינו חייב חטאת.

On 61a–b, Rav Papa discusses which amulet writers qualify as experts: